מערכת עצבים אחת, שלוש שעות ביום שבהן היא מתבטאת אחרת

יש ילדים שאצלם אותה מערכת עצבים "עמוסה" פשוט מתבטאת בזמנים שונים של היום בצורה שונה לגמרי: ביום, זה נראה כמו קושי בריכוז ואי-שקט; ברגעי שיא של מתח, זה נראה כמו כאב ראש או טיק; ובלילה, זה נראה כמו קושי להירדם או התעוררויות חוזרות. שלוש התופעות האלה נראות בקליניקה כשלוש בעיות נפרדות, אבל לעיתים קרובות הן בעצם שלושה פנים של אותו חוסר איזון בסיסי.

כשהריכוז בורח: קשב, ריכוז והתנהגות

הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות, לצד קשיי התנהגות, מתבטאות באי-שקט מוטורי, אימפולסיביות, קושי בוויסות רגשי וקושי לשמר ריכוז לאורך זמן. ברפואה המסורתית, זה מתקשר לעוררות יתר של מערכת העצבים – חוסר איזון בין האנרגיה המעוררת והפעילה לבין האנרגיה המרגיעה והמזינה, או במילים אחרות, חוסר שקט של הנפש והתודעה עצמה.

במגע, אפשר לזהות את זה די מהר: מתח ונוקשות שריר מוגברים בכתפיים, בשכמות, בצוואר ובקרקפת; תחושת חום מוגברת באזור הראש, החזה או הגב העליון; ותגובתיות יתר לגירויים סביבתיים ולמגע עצמו. הגישה הטיפולית מתמקדת בהורדת האנרגיה העודפת מלמעלה למטה: הברשות איטיות ועדינות לאורך הגב, למשל לאורך מרידיאן שלפוחית השתן, שמסייעות להוריד את העודף מהראש; גלגול קל בגלגלת עדינה על הקרקפת והצוואר, לשחרור מתח מצטבר והרגעת התודעה; ולחיצות נקודתיות עדינות בכפות הרגליים, כדי להחזיר את הריכוז והתנועה חזרה כלפי מטה, אל הקרקע.

כשהמתח פורץ החוצה: כאבי ראש וטיקים

כאבי ראש וטיקים – תנועות או קולות בלתי רצוניים, חוזרים ופתאומיים – נובעים ברוב המקרים ממתח נפשי, עומס רגשי, עייפות מצטברת, או אותו אי-שקט של מערכת העצבים המרכזית, שברפואה המסורתית מיוחס לרוח פנימית לא רגועה או לעומס במרידיאן הכבד. הם נוטים להחמיר במצבי לחץ, ציפייה או עייפות, ודווקא לפחות בזמן מנוחה או ריכוז במשימה מהנה.

מבחינת סימנים, אלה ילדים עם רגישות ונוקשות בולטת בצוואר ובשכמות – שרירים תפוסים בבסיס הגולגולת ובצוואר האחורי – ולעיתים גם מתח מסביב לעיניים, בלסתות או במצח. הטיפול משלב הברשות רכות וטפיחות קלות לאורך הצוואר, השכמות והגב העליון, לשחרור ההתכווצויות ולהזרמת דם תקינה לראש; עבודה נקודתית באזורי ההרפיה בצוואר ובגב העליון, להפחתת תדירות הטיקים ועוצמת כאבי הראש; ובבית – עיסוי עדין ומרגיע של הכתפיים והצוואר בסוף היום, סביבה רגועה, והפחתת זמן מסכים לפני השינה.

וכשהעצבנות הזו לא מוצאת פורקן ביום: היא מגיעה בלילה

זה בדיוק המקום שבו נכנסת השינה לתמונה, ולא במקרה. ברפואה המסורתית, שנת הלילה מייצגת מעבר מהחלק היאנגי של היממה – פעילות, תנועה, ערות – אל החלק היני שלה – מנוחה, שיקום, הזנה. בזמן השינה, הדם חוזר אל הכבד כדי שינוקה ויעובד מחדש. ולזרימה האנרגטית הלילית יש בעצם לוח זמנים משלה: בין השעה שבע לתשע בערב פעילה מעטפת הלב, בין תשע לאחת עשרה המחמם המשולש, בין אחת עשרה לאחת בלילה כיס המרה, בין אחת לשלוש בלילה הכבד, בין שלוש לחמש בבוקר הריאות, ובין חמש לשבע בבוקר המעי הגס. התעוררות שחוזרת על עצמה, לילה אחרי לילה, באותה שעה בדיוק, יכולה לרמז על חוסר איזון דווקא באיבר שפעיל בשעה הזו – ומעניין לשים לב שילד שמתעורר שוב ושוב סביב אחת או שתיים בלילה, בדיוק בשעת הכבד, לרוב זה אותו ילד שביום מתמודד עם אי-שקט או טיקים שגם הם מיוחסים לעומס באותו מרידיאן.

כמה מספרים לכיוון: תינוק בן חודש ישן בממוצע כשש עשרה עד שבע עשרה שעות ביממה; בגיל שנה, כארבע עשרה שעות, מתוכן כאחת עשרה בלילה; בגיל חצי שנה כבר אפשר לצפות לרצף של כחמש שעות שינה בלילה; שנת הצהריים נעלמת בדרך כלל סביב גיל שלוש-ארבע; ומגיל שלוש-ארבע ועד תחילת ההתבגרות, הצורך הוא בין עשר וחצי לאחת עשרה וחצי שעות שינה בלילה. חשוב לזכור: אם הילד לא נרגן ולא עייף במהלך היום, ייתכן שהוא פשוט זקוק פיזיולוגית לפחות שעות שינה מהממוצע.

מה בעצם גורם לילד להתקשות להירדם או להישאר ישן

הסיבות מגוונות ולעיתים מצטברות זו על זו. יש גורמים פיזיולוגיים והתפתחותיים פשוטים – חוסר בשלות טבעי של שלבי השינה, רעב, בקיעת שיניים, הצטננות, חום אקוטי, או בעיה עיכולית. יש גורמים נשימתיים-מבניים, כמו שקד שלישי או שקדים מוגדלים שגורמים להפסקות נשימה ויקיצות. יש גורמים התנהגותיים, כמו הרגלי הרדמה שתלויים לגמרי בהנקה או בקרבת ההורה, בלי שהילד למד לעבור לבד בין מחזורי שינה. יש גורמים רגשיים – פחדים, חלומות רעים, ביעותי לילה, מתח. ויש גם, כמובן, אותו חוסר איזון אנרגטי פנימי כללי שכבר דיברנו עליו.

מי הטיפוס שהכי נוטה לקשיי שינה

טיפוס עץ הוא הטיפוס העיקרי שמופיע בקשיי שינה: חוסר שקט, מתח שרירי, רגזנות וקושי אמיתי ברגיעה. טיפוס מתכת מופיע כשהילד רגיש בבסיסו, וחווה מתח ולחץ שמשפיעים על השינה על רקע חוסר איזון בעץ שמשליך על הריאות. וטיפוס אדמה נכנס לתמונה כשמדובר בעודף ליחה מרובה, ולעיתים שקד שלישי חוסם – ואז לרוב מצטרף גם רכיב מסוים של מתכת.

אזורי הטיפול המרכזיים כאן דומים מאוד לאלה שכבר תוארו לגבי קשב וטיקים, ולא במקרה: הצוואר, בסיס הגולגולת, השכמות והגב העליון, שם מבוצעות הברשות וטפיחות עדינות; קודקוד הראש, עם טפיחות עדינות מאוד להרגעת הנפש והורדת האנרגיה; קו הסרעפת בגב, לאורך קצה השכמה, שחשוב להרגעת הנשימה והשינה; ואזור מתחת לעצם החזה התחתונה, עם מריחה עדינה ורגועה.

איך מכינים גוף לשינה, לא רק חדר

מבחינת תזונה, כדאי להפחית מזונות מעוררים, להימנע ממתן חלבון בשעות הערב ולהעדיף פחמימות מורכבות, ולהפסיק לאכול כשעתיים לפני השינה כדי לא להעמיס על העיכול בלילה. מבחינת טיפול ביתי, הברשה וטפיחות עדינות בחזה העליון, בגב העליון, בצוואר ובבסיס הגולגולת עד כשעה לפני השינה, יחד עם תרגול נשימות איטיות ורגועות עם הילד, עוזרים להכין את הגוף לקראת המעבר. ומבחינת שגרה: שעת שינה קבועה ומוקדמת, כיבוי כל המסכים לפחות שעה מראש, ותשומת לב למצב הרגשי והמתח של כל המשפחה – כי מתח הורי משפיע ישירות על יכולת הילד להירגע, בדיוק כמו שראינו בכל שלושת ההיבטים שתוארו כאן.

לסיכום

קושי בקשב ביום, כאב ראש או טיק ברגע של לחץ, והתעוררות חוזרת בלילה – שלוש תמונות שנראות שונות לגמרי, אבל לעיתים קרובות מדובר באותה מערכת עצבים שלא הצליחה למצוא את דרכה חזרה למנוחה. הגישה בשונישין לא מטפלת בשלוש הבעיות בנפרד, אלא רואה בהן לעיתים ביטוי אחד, בזמנים שונים, של אותו חוסר שקט בסיסי – ומטפלת בהתאם: מוריד את האנרגיה מלמעלה למטה, משחרר מתח מצטבר, ומחזיר את הילד, ביום ובלילה כאחד, לקרקע.